החלטה בתיק ת"א 16167-08

1.         עניינה של התובענה שלפנינו, גביית דמי שימוש במקרקעי התובעת במבשרת ציון , הידועים כחלק מחלקה 18 בגוש 30467 והמוגדרים כשטח ציבורי (להלן- המקרקעין), עקב פלישה של הנתבע למקרקעין ושימוש בהם מבלי שקיבל אישור לכך.

2.         בדיון שהתקיים ביום 18.7.2011 לא הייתה התייצבות מטעם הנתבע, זו הפעם השנייה.

 הואיל והתובעת לא עמדה על מתן פסק דין והסכימה ליתן לנתבע הזדמנות נוספת לקיים את החלטות בית המשפט -  ניתנה החלטה כדלקמן:

" 1.        על אף שהחלטה לגבי הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ניתנה עוד ביום 19.10.2009 ותצהירי התובעת הוגשו ביום 13.7.2010 - לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבע ועל פי תקנות סדר הדין האזרחי ניתן היה ליתן נגדו פסק דין.

   2.        לאור עמדת בא כוח התובעת כפי שהובעה לעיל, ניתנת בזאת לנתבע, לפנים משורת הדין, הזדמנות להגיש את התצהירים   מטעמו עד ליום 15.9.2011.

   3.        אם לא יוגשו התצהירים עד למועד האמור, יינתן פסק דין כנגד הנתבע. "

3.         משלא הגיש הנתבע את תצהיריו עד למועד שנקבע -  ניתן ביום 21.9.2011 פסק דין אשר קיבל את התביעה במלואה , וחייב את הנתבע לשלם לתובעת דמי שימוש ראויים (להלן- פסק הדין).

4.       לפניי בקשת הנתבע לביטול פסק הדין הואיל ולטענתו הוא לא זומן לדיון ביום 18.7.2011 ולא קיבל את ההחלטה המורה לו להגיש את תצהיריו.

לטענת הנתבע, מאז שעו"ד ליפר הפסיק לייצג אותו -  כשל הקשר בינו לבין בית המשפט ומטעם זה, ככל הנראה, לא קיבל את החלטות בית המשפט.

5.       עוד טען הנתבע , כי במסגרת הליך מקביל שנוהל בין הצדדים הוכח כי הוא לא החזיק ו/או השתמש במקרקעין,  ובנסיבות אלה, לטענתו, נשמט הבסיס לתובענה וסיכויי הגנתו גבוהים ביותר.

6.       התובעת מתנגדת לבקשה.

          לטענתה,  לא נמסרה כל הודעה מטעם הנתבע על שחרורו של  עו"ד ליפר מייצוג,  ומשכך -  אין לנתבע על מי להלין שלא קיבל את החלטות בית המשפט, אלא על עצמו.

עוד טוענת  התובעת,  כי ברי שהנתבע ידע על קיומו של פסק הדין,  אשר ניתן כאמור ביום 21.9.11, הן בשל העובדה שהדבר קיבל ביטוי בתקשורת המקומית במבשרת ציון והן לאור בקשת הנתבע עצמו לקבל לידיו עותק מפסק הדין, ועל אף זאת מצא הנתבע לנכון להגיש את  הבקשה לביטול פסק הדין  רק ביום 2.1.2012. 

7.         בבוא בית המשפט לשקול בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עומדים לפניו שני שיקולים:

האחד -  סיבת מחדליו והיעדרותו של המבקש מהדיון בבית המשפט,  והשני -  מה הם סיכויי ההגנה של המבקש והאם טענותיו לגופו של עניין יש בהן כדי לשנות את פסק הדין שניתן בהיעדר, אם יינתן למבקש יומו בבית המשפט.

כמובן שהיעדרות מדיון בשל העדר כל זימון או ידיעה עליו  מחייבת את ביטול פסק הדין מחובת הצדק.

במקרים בהם הסיבה להיעדרות המבקש מקורה בזלזול ניכר או ברשלנותו שלו, יתכן כי תידחה הבקשה וזאת מבלי ליתן משקל רב לשיקול השני.

 לחלופין, במקרים בהם הציג המבקש טיעוני הגנה טובים ובעלי סיכוי לשינוי פסק הדין, יכול בית המשפט ליתן לו יומו בבית המשפט, למרות היעדרות שאינה מוצדקת, תוך תיקון המחדל והנזק שנגרם בפסיקת הוצאות.

(ראה ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני ואח', פ"ד מח(1), 836-835; תא (ת"א)  29746/05 מעריב הוצאת מודיעין בע"מ נ' דרורי מיכה (פורסם ב"נבו") ע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופיביץ ואח', פ"ד מז(4) 133, 137, )  וכן ראה בספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית 2007, בהוצאת סיגא).